לדבר עם מנהל: בתיה מנו – תוכנית לב"ם (לקראת בגרות מלאה)

Posted on אוגוסט 3, 2010

1


היא קמה כל יום בארבע בבוקר ועד חמש עונה לאימיילים (עבודה כמובן), היא נוסעת (כל יום) מקריית מוצקין לתל אביב (ובחזרה), היא לא מאמינה בספרי ניהול ואם לא היתה בתפקידה הנוכחי, היתה רוצה לעסוק בתחום צמחי המרפא. הכירו את בתיה מנו- מנהלת תוכנית לב"ם (לקראת בגרות מלאה)!

ספרי על עצמך. מי את? מה הרקע שלך?
התחלתי בתור מורה לכלכלה בבית ספר תיכון והרבה שנים לימדתי, ריכזתי מגמה וגם עסקתי בתפקידי ניהול, בתחילה בבית הספר מוצקין ובהמשך במכון גורלניק להשבחת ההוראה והלמידה ברשת אורט.

ספר/י על התפקיד שלך, ותק ועל הפן הניהולי בו.
אני מנהלת כ-7 שנים את תוכנית לב"מ – "לקראת בגרות מלאה", השייכת למכון גורלניק (רשת אורט) שמפעיל אותה כזכיין של משרד החינוך ומשתף עם המשרד פעולה באופן מלא.
במסגרת התפקיד אני אחראית מבחינה תפעולית, ארגונית ופדגוגית – יחד עם כל צוות התוכנית –  על התוכנית המופעלת ב-400 בתי ספר בארץ.  צוות לב"מ מונה כ-40 עובדים הכוללים את אנשי המטה – אנשי תמיכה, משאבי אנוש + שכר, מנהלת פדגוגית ו-4 מנהלים אזוריים. בנוסף, ישנם המנחים המלווים שנמצאים בשטח, האחראים כל אחד מהם על ה– 10-15 בתי ספר.

תפקיד המנחים המלווים, הוא להטמיע את התוכנית בבתי הספר. המנחים עוזרים לבתי הספר למפות את התלמידים, לבנות מפות למידה, לעקוב אחר ביצוע הלמידה, מתחילת הלמידה עד סיומה תוך ניהול מעקב ובקרה אחר התקדמות בהישגים  כאשר המטרה היא שהתלמידים ייגשו לבחינת הבגרות וכמובן גם יצליחו בה.

תארי יום ממוצע שלך?
אני מתעוררת ב-04:00 בבוקר ועד 05:00 עונה על אימיילים שהצטברו. ב-05:50 אני יוצאת מהבית (בקריית מוצקין) ומגיעה למשרד בתל אביב בסביבות 07:45.
יום העבודה שלי כולל ישיבות עבודה, ביקורים בבתי ספר ועבודה במשרד עצמו. אני משתדלת לסיים את יום העבודה בסביבות 15:00 – 16:00, אלא אם כן יש כנסים, ימי עיון ועוד.
אני מגיעה הביתה (קריית מוצקין) בסביבות חמש-שש בערב.  אל המחשב אני חוזרת בסביבות 21:30 וממשיכה לעבוד עד 23:00 בערך. אני ממעטת לראות טלוויזיה ובעיקר עובדת (במטבח) עם הרדיו.

את מתארת יום ממש עמוס, איך את מסתדרת ומאזנת בין עבודה למשפחה?
כיום זה כבר יותר קל כי אין לי ילדים קטנים (הקטנה כבר בצבא). בזמנו, כשהילדים היו קטנים קיבלתי עזרה ותמיכה מהבעל (עד היום כמובן). בנוסף, אני דואגת לשמור על איזון, ללכת לסרטים, להצגות (מנויה לתיאטרון) ולעשות ספורט. וכמובן, שאני לא מוותרת על ארוחת יום שישי עם כל הילדים.

מהו ה"אני המאמין" שלך בניהול ?
למצוא את הטוב בכל אחד ולרתום אותו למשימה. אין אנשים מושלמים ולכן, מה שצריך זה רק לדעת את הדרך ולמצוא את העוצמות בכול אחד ואחת. להאמין במשימה ולהעביר את האמונה לאנשים תוך ניסיון לבנות אקלים עבודה בונה ואופטימי.

כיצד את מעבירה את האני המאמין שלך לאנשים בארגון?
אני חושבת שאני מצליחה להעביר את הרוח של "לא לנסות לשנות" את העובדים אלא לתרום אותם לעשייה תוך אמונה בעצמם וביכולתם, אני מאמינה שהרוח עוברת הלאה בתוכנית.
הרעיון הוא להתאים את הדרישות של הארגון לעובדים. למשל, יש לי עובד שנמצא בארגון כבר כ-7 שנים (מתחילת הדרך) והוא לא אוהב ולא ממלא טפסי משוב. הוא לא מתחבר לזה ומעדיף לדווח לי בדרכים אחרות. לי באופן אישי, היה הרבה יותר נוח אם הוא היה ממלא את הטפסים, אבל אני מקבלת את זה שיש לו סגנון עבודה וחשיבה שונה. ומצליחה לעבוד איתו בדרך נהדרת גם ללא הטפסים.
בנוסף, אני דורשת מהעובדים להיות סבלניים עם מנהלי ומורי בתי הספר, להבין שיש לנו מטרה משותפת, שאנחנו איתם ולא נגדם.
אני סבורה כי תרבות עבודה ניתן להקנות  לעובדים, אבל כמובן שמי שלא מצליח לאמץ את גישות הארגון, מונשר או בדרך כלל עוזב ביוזמתו.

מהם הערכים של הארגון?
קודם כל, יושר ואמינות – אם טעית, תודה ואנחנו נעמוד מאחוריך. יש לך גב ואנחנו נעזור לתקן. רק לא לטייח. ובנוסף, עמידה בלוחות זמנים, שקיפות, ועוד.

כיצד את גורמת לעובדים שלך להרגיש מחויבים לך ולארגון?
זה נעשה במודע וגם לא במודע. אני מאוד מנסה להכיל את כולם. הדלת שלי כל הזמן פתוחה, לכולם, ואם פונים אלי בבקשה או פנייה, אז אני לא אשאיר את הפונה בלי תשובה. אני חושבת שברגע שמתייחסים ברצינות לעובדים, כשמגבים אותם, כשיש למידה והיוועצות  משותפת, אז קיימת הדדיות בחזרה. אני פתוחה למשובים, וגם משנה  בהתאם. חשוב לציין כי בעקבות משובים מהאנשים שבשטח, התוכנית עברה הרבה שינויים.
בנוסף האנשים שעובדים בפרויקט הם אנשים מאוד ערכיים שמגיעים כבר עם מטען כזה לארגון. רוב רובו של הצוות נמצאים איתנו בתוכנית מתחילת הדרך.

את מספרת על תוכנית שמתפרסת על כל הארץ, עם מנחים ממג'דל שמס ועד אילת. איך מנהלים תוכנית/עובדים בפריסה כזאת? 
בגלל הפריסה הרחבה וגם בגלל שרוב העובדים (המנחים המלווים) הם על תקן של משרות חלקיות ועוסקים במקביל בעוד עבודות, אז הניהול הוא ברובו "וירטואלי" בתקשורת של אימיילים וטלפונים. מפגשים של כלל העובדים מתקיימים לרוב בתחילת, אמצע וסוף שנה. מפגשים והשתלמויות נוספות מתקיימים גם במסגרת מחוזית. רוב המפגשים של העובדים הם כמובן עם המנחה האזורי שלהם, מפגשים שלעיתים אני מצטרפת אליהם.
הדיווחים והעדכונים של המנחים המלווים מתבצעים דרך האינטרנט. עם כל מנחה אזורי אני נפגשת פעם בחודש ופעם בשבוע מתקיימת ישיבת הנהלה מצומצמת.

האם העובדים (ואת ביניהם) עוברים סדנאות או הכשרות כלשהן?
בשלוש השנים הראשונות לתוכנית, עבדנו צמוד עם יועצת ארגונית. כעת זה לפי הצורך במסגרת היועצות של יחידת "דיאלוג מתמיד".

כיצד נקלט עובד חדש בארגון?
לאחר ראיון איתי, העובד עובר חניכה עם המנחה האזורי ובהמשך יש ליווי (תמידי) של המנחה המלווה ושל כל הצוות במכון גורלניק.

כיצד מתקבלות החלטות בתוכנית לב"מ?
לי באופן אישי מאוד חשוב שיתוף פעולה וקבלת החלטות צוותית יחד עם המנחים האזוריים והמנהלות הפדגוגיות.

האם יש מנגנוני השתפרות שקיימים בתוך הארגון?
כמובן, ממלאים באופן שוטף הרבה טפסי משוב, גם על בתי הספר וגם על העבודה עצמה בפרויקט.

מהם רגעי הסיפוק בעבודתך כמנהלת?

הקשר שלי עם העובדים, כשעובד יכול להרים טלפון בשעה 22:00 ולספר לי על דבר טוב שקרה בעבודה, בית ספר שהצליחו להתניע אותו, קבוצה שהמורה אמרה שלא האמינה שהילדים יצליחו והילדים עברו את הבחינה.. אלו דברים שממש מרגשים אותי. וכמובן גם מבחן התוצאה, כשרואים את תוצאות הבגרות ורואים כמה תלמידים שלנו עברו.

מהם הרגעים הקשים/מאתגרים בעבודתך כמנהלת?
בעיקר כשמגיעות תלונות מבתי ספר, ויש הרבה כאלה: מנהלים מתרעמים על כך שהם לא מקבלים את ישירות את הכסף ויכולים לנצל אותו ישירות בהתאם לצרכיהם, מנהלים שכועסים על כך שנכנסים לבתי ספר שלהם, שהם צריכים לדווח באמצעות האינטרנט, שיש שקיפות. לעיתים אני גם נתקלת ברמאויות…

 מהם הטיפים שלך למנהל/ת בתחילת דרכו/ה?
קודם כל, לצמוח מהשטח. לא להתחיל להיות מנהל בלי לעבור את השלבים בדרך ובלי לעסוק בתפקידים הקשורים לניהול בתוך המערכת. בנוסף, כדאי שיהיה לך מודל לניהול. המודל עבורי הוא הבוס שלי – ד"ר מאיר פרשטמן שמהווה דוגמא לניהול. ממנו למדתי הכול. בדרכו שלו, הוא הכשיר אותו לתפקיד, נתן לי לבצע פרויקטים קטנים, עליהם ליווה אותי תוך כדי מתן משוב ולאט לאט שיחרר.

עוד טיפ חשוב לדעתי הוא להקשיב לאנשים. גם אם אתה חושב שהם לא צודקים – הם חושבים שהם צודקים ויש לזה חשיבות. תמיד כדאי להעמיד את עצמך במקום האדם שפונה אליך ולנסות לחשוב איך הוא היה מגיב.
בנוסף, לא לענות מבטן. אם אתה לא יודע מה לענות, אל תענה. תחכה, תחשוב. אני מצליחה לעשות זאת הרבה פעמים בזכות השיטה של לספור עד 10.

לגבי קבלת החלטות, אז קודם כל זה עניין של ניסיון. ובנוסף, להפעיל שיקול דעת, לחשוב על כל האפשרויות ולא להחליט מיידית, ותמיד להתייעץ ולא לפחד לשאול אחרים. זה גם תורם לא להרגיש בודד בראש המגדל.

האם יש ספר ניהול שהשפיע עליך?
האמת היא שספרי ניהול קראתי יותר בתחילת דרכי וכיום אני מעדיפה ספרות יפה (אם כבר יש זמן לקרוא..).  אני לא מאמינה שיכול להיות ספר שהוא כמו תנ"ך למנהלים, הכול בדרך כלל מאוד סטרילי ולא קשור לשטח..

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
אני קרובה לפנסיה, אז קודם כל נהנית מהנכדים 🙂 ובנוסף עוסקת ברפואה אלטרנטיבית , בהתנדבות.

רפואה אלטרנטיבית? לא נשמע כל כך קרוב לתחום החינוך?
תחום הרפואה האלטרנטיבית על כל נושאי צמחי המרפא הוא  תחום שמאוד מעניין אותי. אני מאוד מאמינה בצמחי המרפא ואפילו רוקחת קצת לבד בבית.

תודה רבה בתיה.

ליצירת קשר עם בתיה מנו – לחצו כאן.

לקריאת הראיון עם אבי אלבאום – על הקשר בין ניהול עסקי וניהול התנדבותי.